Daf 40b
אֶלָּא פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן מְכַפְּרִין עַל עֲבֵירוֹת מִצְוָה יְדוּעָה
Rachi (non traduit)
אלא פר העלם ושעירי עבודת כוכבים. שהושוו מעשיהם דאמרן לעיל החטאת לרבות שעירי עבודת כוכבים ואף על פי שלא הושוו קרבן לקרבן דהאי פר והאי שעיר:
שכן שניהם מכפרין על עבירות מצוה ידועה. לפיכך הושוו מעשיהם תאמר שיושוו מעשה פר העלם ומעשה פר יום הכפורים שכן לא הושוו בכפרתן שזה מכפר על עבירת מצוה שאינה ידועה וזה מכפר על ידועה כדאמר בשבועות (דף ב.) על שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה לבסוף שכשנטמא ידע שנטמא ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש ושוב לא נודעה לו כניסתו שעיר הנעשה בפנים על ישראל ופר על כהנים תולה עד שיוודע לו ויביא בעולה ויורד:
אֶלָּא פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים וְהָכִי קָאָמַר וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא הוּשְׁווּ קָרְבָּן לְקָרְבָּן דְּהַאי פַּר וְהַאי שָׂעִיר הוּשְׁווּ מַעֲשִׂים לְמַעֲשִׂים לְמַאי דִּכְתַב בְּהוּ מָקוֹם שֶׁהוּשְׁוָה קָרְבָּן לְקָרְבָּן דְּהַאי פַּר וְהַאי פַּר אֵינוֹ דִּין
Rachi (non traduit)
מה לפר ושעיר של יוה''כ. דין הוא שיושוו מעשה עבודותיהן שהרי נכנס דם שניהם לפני ולפנים ואין חילוק ביניהם תאמר שיושוו פר העלם ופר יום הכפורים בעבודות האמורות בהן שלא הושוו בכניסה לפני ולפנים שזה נכנס וזה לא נכנס:
הושוו מעשים למעשים למאי דכתיב בהו. שפירש הכתוב בהזאות הכתובות בהן לא שינה את זו מזו אלו על הפרכת ואלו על הפרכת אלו על הקרנות ואלו על הקרנות אלו באצבע ואלו באצבע ואע''ג דלא כתיב ביה בשעיר את בדם וטבילה אין זה שינוי דאיכא למימר לא פירש את הכל דהא במה דפריש לא שני ואם זה נכנס לפנים וזה לא נכנס לפנים וזה טעון שמנה הזאות וזה טעון שבע מיהו למאי דכתיב בהו לא שינה אם ריבה עבודות בזה יותר מזה מכל מקום מעשה עבודות שהצריך לשניהם לא שינה:
מקום שהושווה קרבן לקרבן דהאי פר והאי פר אינו דין. שיושוו מעשה עבודות השוות בשניהן כגון הזאות דפרכת ושל מזבח הזהב:
אִילֵּימָא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וּשְׂעִיר יוֹם הַכִּפּוּרִים אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן נִכְנָס דָּמָם לִפְנַיי וְלִפְנִים
Rachi (non traduit)
אילימא דפר ושעיר של יום הכפורים. שלא הושוו הבהמות שזה פר וזה שעיר הושוו מעשים של זה למעשים של זה שכל עבודותיהן שוות מקום שהושוו קרבן לקרבן כגון פר כהן משיח ופר יוה''כ דשניהן מין אחד אינו דין כו':
מה לפר ושעיר של יוה''כ. דין הוא שיושוו מעשה עבודותיהן שהרי נכנס דם שניהם לפני ולפנים ואין חילוק ביניהם תאמר שיושוו פר העלם ופר יום הכפורים בעבודות האמורות בהן שלא הושוו בכניסה לפני ולפנים שזה נכנס וזה לא נכנס:
אַמִּין שֶׁבָּאֶצְבַּע בַּדָּם שֶׁיְּהֵא בַּדָּם שִׁיעוּר טְבִילָה מֵעִיקָּרָא וְטָבַל וְלֹא מְסַפֵּג
Rachi (non traduit)
[להכשר אמין.] תמן תנינן (חולין נה:) היא האם היא טרפחת היא שלפוחית וכל שלפוחית היא וושיא''ה כעין אותה של דג כדאמרינן במסכת ע''ז בשליפוחה גבי עוברי דגים ואם של בהמה כולה עשויה אבעבועות תשובת מורי:
את להכשיר אמין שבאצבע. שאם עלתה לו אם באצבע שקורין וושיא''ה כמו ניטלה האם דאלו טריפות (חולין ד' נד.) לא הויא חציצה דאיתרבי מאת אצבעו את הטפל לאצבעו:
בדם שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא גרסינן. משעת קבלה ראשונה למעוטי קבל פחות מכדי טבילה בכלי זה ופחות מכדי טבילה בכלי זה ועירבן והכי מפרש לה במנחות (דף ז:) ולקמן בפרק דם חטאת (זבחים דף צג:) ויליף מבדם מדקרינן וטבל בדם ולא קרינן בדם משמע בדם שהיה כבר משעה ראשונה:
מספג. מקנח בדופני הכלי כן שמעתי במנחות:
וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב בַּדָּם דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא וְטָבַל הֲוָה אָמֵינָא אַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא שִׁיעוּר טְבִילָה מֵעִיקָּרָא כְּתַב רַחֲמָנָא בַּדָּם
Rachi (non traduit)
הכי גרסינן הוה אמינא אף על גב דליכא שיעור טבילה מעיקרא. אלא שיהא בו עכשיו:
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בַּדָּם הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ מְסַפֵּג כְּתַב רַחֲמָנָא וְטָבַל
Rachi (non traduit)
אפילו מספג. דאשיעורא בעלמא הוא דקפיד קרא:
מִזְבַּח קְטֹרֶת סַמִּים לְמָה לִי שֶׁאִם לֹא נִתְחַנֵּךְ הַמִּזְבֵּחַ בִּקְטוֹרֶת הַסַּמִּים לֹא הָיָה מַזֶּה
Rachi (non traduit)
מזבח קטרת הסמים למה לי. השתא דדרשת אשר באהל מועד על כל האמור כו' מזבח קטרת הסמים מאי דרשת ביה דהאי יתירא דהא כתיב אשר לפני ה':
שאם לא נתחנך כו'. אם אירע פר העלם בעוד המזבח חדש שלא הקטירו עליו קטרת מעולם:
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב פָּפָּא וְעָשָׂה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לַפָּר לְרַבּוֹת פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים לְכָל מַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן דִּבְרֵי רַבִּי
Rachi (non traduit)
תניא כוותיה דרב פפא. דהיקשא לאת בדם וטבילה אתא:
לכל האמור בענין. הכל בכלל את בדם וטבילה:
Tossefoth (non traduit)
תניא כוותיה דרב פפא כו'. משמע ליה דהא דקתני בברייתא לכל מה שאמור בענין דלאת בדם וטבילה קאמר דאי לא אתיא אלא לעכב לא הוה ליה למימר לכל מה שאמור בענין וליותרת ושתי הכליות ליכא למימר דהא בעבודת דם הוקשו ולשירים נמי לא קאמר דרבי נפקא ליה מקרא אחרינא לקמן בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נב.) ועוד ק''ו דרבי ישמעאל ומה במקום שלא הושוו לא שייך אלא גבי את בדם וטבילה:
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קַל וָחוֹמֶר וּמָה בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא הוּשְׁוָה קָרְבָּן לְקָרְבָּן הִשְׁוָה מַעֲשִׂים לְמַעֲשִׂים מָקוֹם שֶׁהִשְׁוָה קָרְבָּן לְקָרְבָּן אֵינוֹ דִּין שֶׁיַּשְׁוֶה מַעֲשֶׂה לְמַעֲשֶׂה
Rachi (non traduit)
קל וחומר. כלומר אין צריך להביא פר יום הכפורים לכאן דמקל וחומר נפקא שכל דרכי פר העלם בו:
ומה במקום שלא הושווה קרבן לקרבן. שאין הבהמות ממין אחד ולקמן מפרש מאי היא:
הושוו מעשים למעשים. מעשה עבודותיהן שוין של זה לשל זה:
מקום שהשוה קרבן לקרבן. כגון פר יום הכפורים ופר העלם ששניהם מין אחד אינו דין שיהא עבודותיהן שוות לעבודות שהצריך הכתוב לשניהן כגון הזאות שבהיכל ושבמזבח יהו מעשי עבודותיהן שוין לאת בדם וטבילה:
אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לַפָּר זֶה פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר לְפַר זֶה פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ
Rachi (non traduit)
אלא מה תלמוד לומר לפר זה פר העלם. ולקמן פריך מאי קאמר הא קרא בדידיה קאי:
לפר. כאשר עשה לפר זה פר כהן משיח בא להקישו לזה לפוסלו בחיסור מתנות כדפרישית לעיל דבפר כהן משיח לא נכפלו וצריך ללמוד מזה:
אָמַר מָר וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא הוּשְׁוָה קָרְבָּן לְקָרְבָּן מַאי לֹא הוּשְׁוָה קָרְבָּן לְקָרְבָּן
Tossefoth (non traduit)
ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן כו'. ולקמן בפרק איזהו מקומן (גם זה שם) יליף רבי ישמעאל מתן דם ליסוד בפר יום הכפורים מקל וחומר ומה אם מי שאין נכנס דמו לפנים חובה טעון יסוד ההוא ק''ו לא הוה מצי למימר הכא משום את דהוי קולא להכשיר אמין שבאצבע והאי ק''ו דהכא לא מצי למימר התם דלא ילפינן מהאי ק''ו דבר חדש ליתן האמור של זה בזה דהא חזינן דחלוקין בכמה דברים ולא ילפינן מהאי דינא אלא דלמאי דכתב בהו צריך שיהא זה כזה דבאותו ענין שיעשה הזאות של זה יעשה הזאות של זה והיינו לאת בדם וטבילה תדע מדלא פליג רבי ישמעאל אלפר זה פר כהן משיח לעכב דלמה לי תיפוק לי מהאי קל וחומר ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן בפר העלם ושעירי עבודת כוכבים הושוו מעשים למעשים דמעכבי מקום שהושוה קרבן לקרבן לא כל שכן דמעכבי ומיהו יש לדחות דמה להנך שכן הושוו בציבור:
if there is a wart on the finger it is fit. (1) ‘In the blood’ [teaches] that there must be sufficient blood for dipping at the outset. (2) ‘And he shall dip’ [teaches] but not sponge up. (3) Now it is necessary to write both ‘and he shall dip’ and ‘in the blood’. (4) For if the Divine Law wrote, ‘and he shall dip’ [only], I would say, even where there is insufficient for dipping in the first place; therefore the Divine Law wrote, ‘in the blood’. And if the Divine Law wrote ‘in the blood’ [only], I would say [that] he may even sponge it up; therefore the Divine Law wrote, ‘and he shall dip’. What is the purpose of the altar of sweet incense? (5) — [To teach] that if the altar had not been consecrated by sweet incense, [the priest] did not sprinkle. (6) It was taught in accordance with R. Papa: ‘Thus shall he do...as he did’: why does Scripture say, ‘with the bullock’? — To include the bullock of the Day of Atonement in respect of all that is prescribed in this passage: that is Rabbi's view. (7) Said R. Ishmael: It follows a fortiori: (8) if rites [of diverse sacrifices] were assimilated to each other even where the sacrifices are not the same, (9) Surely rites are assimilated to each other where the sacrifices are the same. (10) What then does Scripture intimate by [the phrase] ‘with the bullock’? This refers to the bullock brought for the community's unwitting transgression; while [the other] ‘with the bullock’ (11) refers to the bullock of the anointed priest. (12) The Master said: ‘If where the sacrifices are not assimilated to each other’. To what does ‘the sacrifices are not assimilated to each other’ allude? Shall we say, to the bullock of the Day of Atonement and the goat of the Day of Atonement? (13) Then [the argument] can be refuted: as for these, [their rites are similar] because their blood enters the innermost sanctum! (14) Rather, it alludes to the community's bullock for unwitting transgression and the goats [sacrificed] on account of idolatry. (15) But [here too the argument] can be refuted: As for these, [their rites are the same] because they make atonement for the violation of a known precept? (16) Rather, it alludes to the community's bullock for unwitting transgression and the he-goat of the Day of Atonement, and this is what he means: If where the sacrifices are not the same, since one is a bullock and the other is a goat, yet the rites are alike as far as what is prescribed in their case is concerned, (17) then where the sacrifices are the same, this one being a bullock and the other being a bullock, it is surely logical

(1). That is learnt from the eth: though the blood is taken up by the wart, yet it is fit.
(2). Sufficient must be caught in one vessel at the outset; but the blood must not be received in two vessels and poured together to make enough for that purpose.
(3). By wiping round the sides of the utensil.
(4). Emended text (Sh. M.)
(5). Ibid. 7. Seeing that ‘in the tent of meeting’ has been interpreted as intimating everything which was in the tent of meeting, why specify ‘the altar of sweet incense’?
(6). If this bullock was offered at a new altar, upon which incense had never yet been burnt, the priest did not sprinkle.
(7). Yalkut reads: that is R. Akiba's view.
(8). No text is necessary for this.
(9). Even where the sacrifices differed in certain respects.
(10). E.g., the Day of Atonement bullock and that brought for the sin of the whole community. These are similar, since they both belong to the same category.
(11). The phrase is repeated in the verse, q.v.
(12). Teaching that the same law applies to this as to the former, viz., that if one of the sprinklings is omitted, the sacrifice is invalid.
(13). These are not the same, being different animals, yet their rites of sprinkling, etc. are the same.
(14). But the blood of the community's bullock did not enter the innermost sanctum.
(15). Whose rites are the same, as stated supra.
(16). V. Shebu. 2a.
(17). In the matter of sprinkling, which Scripture prescribes for both, they are alike. Both are sprinkled with the finger, on the horns of the altar, and before the veil. Thus they are alike in essence, not withstanding that the blood of one entered the inner sanctum while that of the other did not, and one requires eight sprinklings as against the other's seven.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source